אחרי שלב הפרץ הלקסיקאלי, מופיע שלב הצרופים, או שלב המבעים הקצרים.

שלב זה מכונה גם- השלב הדקדוקי המוקדם. לרוב סדר המילים במבע יהיה תקין, גם אם המילים עצמן עדיין יהגו בצורה משובשת ולא תקינה.  

 

בתחילה נשמע בעיקר צרופים של מילות תוכן (שמות-עצם, תארים ופעלים) ללא שימוש במילות פונקציה (כינויי גוף, הטיות במין ומספר, מילות יחס וחיבור, מילות שאלה וקישור). מילות התוכן נושאות את עיקר המשמעות של המבע. דוגמאות למבעים כאלו: 'אמא מים' (כלומר- אמא, אני רוצה מים/  אמא, תני לי מים), 'אבא אוטו' (כלומר- אבא נסע באוטו). דיבור כזה נקרא גם 'דיבור טלגרפי', כיוון שאורך המבע מצומצם ומכיל רק את המילים ההכרחיות להעברת המסר.

 

בשלב זה הילד ישתמש במילים בודדות להעברה של כוונות תקשורתיות שונות (כגון- תאור מצב, בקשה, שיתוף בחוויה, מחאה ועוד). לא תמיד נוכל לפרש בקלות את כוונת הילד (למשל, כשילד אומר 'אמא עוגה' יתכן והוא רוצה לשתף בחוויה ולספר שאמא אפתה עוגה, אך יכול להיות גם שזו בקשה מאמא שתיתן לו לאכול עוגה...). רמזים שיעזרו לנו בפיענוח המסר הם ההקשר, וכן ג'סטות, תנועות גוף והבעות פנים שהילד ישתמש בהם בכדי להבהיר עצמו. ככל שכמות המלל תגדל והמבע ילך וישתכלל, כך השימוש בתקשורת הלא מילולית ילך ויפחת.

 

מילים מאד חשובות שמופיעות בשלב זה, הן ה'מילים המצביעות' ( הנה, את-זה, עוד, עוד-פעם). הן הבסיס ליצירת מבעים מאד תקשורתיים העוזרים לילד לבטא עצמו באופן בסיסי וקל ('עוד במבה', 'עוד פעם כדור', 'הנה אור'). מילים אלו הן התשתית למילות הפונקציה שיופיעו בהמשך.

 

השלב הדקדוקי המוקדם מאופיין ביצירתיות רבה. אמנם הילד רכש כבר מאות מילים אך עדיין ישנן מילים שאינן מוכרות לו. כאשר 'חסרה' לילד מילה באוצר המילים שאותו רכש, הוא יוכל להתגבר על הבעיה באמצעות 'המצאה' של מילה משלו. מילים מומצאות אלו נקראות גם 'תחדישים'. הופעת התחדישים מעידה על רגישות הילד למילים בשפה. קיימת הבנה בסיסית של רכיבי המילה (שורש, תבנית, בסיס, מוספית) והיא המאפשרת יצירה של מילים חדשות. כך נשמע ילד שמספר כי יש לו הרבה 'אחותות' (במקום 'אחיות'), או ילד אחר ש'מסנדל' סנדלים (על משקל-'נועל' נעליים). כאשר בני בכורי נדב היה בן שנתיים ושלושה חודשים, הוא סיפר לאביו שאכל לארוחת הערב סלט ירקות עם 'מסתובב'. כוונתו היתה שאכל סלט ירקות עם טונה משימורים, ואת קופסת הטונה פתחנו עם פותחן חשמלי מסתובב...

 

טיפ מעשי:

הצגתי במאמר קודם את שלבי ההתפתחות הקולית-מילולית: קולות--- מלמול--- מילים בודדות--- צרופים--- מבעים קצרים של 3-4 מילים--- מבעים הולכים וגדלים גם בכמות המילים וגם במורכבות המבע.

הדרך הנכונה ביותר לדבר עם ילד היא באמצעות מבעים שהם רמה אחת מעל הרמה בו הוא נמצא כרגע. לכן, כאשר תינוק בן שנה משמיע בעיקר קולות אה-אה ועדיין לא ממלמל, אמליץ להורים לשלב הרבה מלמול חזרתי בתקשורת איתו, למשל- 'הכדור מתגלגל הופ-הופ-הופ', 'הכפית נפלה בום-בום', 'הנה אוכל אם-אם-אם', ועוד. במקרה אחר של ילד בן שנתיים שעדיין לא התחיל לצרף מילים, אמליץ לפנות אליו בעיקר במבעים דו-מיליים: 'הנה אבא', 'בלון גדול', 'איפה סבתא?', 'דני מתקלח', ועוד. חשיפה מרובה וחזרתיות הן מילות המפתח.