"מא, ני צה גידה!"
תורת ההגה
לא, זו אינה טעות הקלדה. הציטוט בכותרת הוא פניה (בעברית) של ילד בן שנתיים וחצי. מצליחים לפענח? המשיכו לקרוא ואולי תגלו את התשובה...
השפה היא למעשה אוסף של סימנים מלאכותיים המוסכמים על-ידי קבוצת אנשים. השפה מופשטת ומייצגת רעיונות, רגשות ומחשבות.
תהליך רכישת השפה, על כל גווניה, מתחיל עוד ברחם האם ונמשך עד לסוף שנות העשרים ואף מעבר לכך.
נהוג לחלק את השפה לחמישה תחומים עיקריים. במאמרים הבאים ארחיב בהדרגה על כל אחד מהם ואציין שיבושים אפשריים בכל תחום.
1) פונולוגיה- תורת ההגה. תחום זה כולל את כל הצלילים שבשפה (ביחיד- 'פונמה' או 'הגה', ברבים-'פונמות' או 'הגאים'), ועוסק בדרך בה הצלילים מתחברים זה לזה ליצירת הברות ומילים. לדוגמא- נפרק את המילה 'גֶּרֶב' להגאים המרכיבים אותה: גּ—ֶ—ר—ֶ—ב. מתקבלים 5 הגאים בדידים. לכל הגה בפני עצמו אין משמעות, אך החלפה של הגה אחד באחר תביא לשינוי במשמעות (בדוגמא הנ"ל, אם נחליף את ההגה 'ג' בהגה 'ע' נקבל את המילה 'ערב' שהיא שונה לחלוטין במשמעותה מהמילה 'גרב').
בנוסף, גם לטעם, הדגש, יש חשיבות ביצירת משמעות המילה.
ניתן לראות כי ההגאים בשפה מתחלקים לשני סוגים: עיצורים ותנועות.
עיצורים-אלה הגאים שבמהלך הפקתם האוויר 'נעצר', או נחתך, באברי ההיגוי (גרון, שפתיים, לשון, חיך).
תנועות- אלה הגאים שבמהלך הפקתם האוויר 'נע' בחופשיות.
לא כל ההגאים נרכשים באותו הגיל. בכל אחד מהעיצורים או התנועות בשפה יכול להיות שיבוש.
סוגי השיבושים האפשריים הם:
השמטה של הגה (ילד שאומר 'ָדוּר' במקום ' כָּדוּר '). לעיתים תתכן השמטה רק במילים ארוכות (ילד שאומר 'טייה' במקום 'מטריה').
החלפה של הגה אחד באחר (ילד שאומר 'חיון' במקום 'חלון').
שיבוש של הגאים מסויימים (למשל, ילד שהוגה באופן משובש את ההגה 'צ').
שיכול הגאים- החלפה בין שני הגאים סמוכים במילה (ילד שאומר 'מתבלש' במקום 'מתלבש').
ישנם שיבושים שהם תואמי גיל ומהווים חלק מתהליך התפתחות תקין. עם הזמן מערכת העצבים והשרירים תתפתח ותבשיל, והשיבושים יעלמו בהדרגה ובאופן טבעי. ההגיה של ילד סביב גיל שש שנים כבר תואמת כמעט לחלוטין את הגיית המבוגר. עם זאת, כאשר מדובר בשיבושים שאינם התפתחותיים או אינם תואמי גיל, פעמים רבות יש צורך בהתערבות טיפולית.
ככל שכמות השיבושים של הילד תעלה, כך מובנות הדיבור שלו תרד. ילד שמדבר באופן מאד משובש יחווה תסכול רב מכך שהסביבה לא מבינה אותו. זה יכול להביא להתנהגות תוקפנית (שימוש בידיים במקום בפה לצרכי תקשורת), הסתגרות וקשיים רגשיים.
יש לבדוק ולאבחן כל מקרה לגופו ולהחליט על זמן ומשך הטיפול בהתאם לסוג השיבוש, גיל הילד, מספר השיבושים וגורמים משתנים נוספים.
גורם חשוב לא פחות בהחלטה- האם ומתי לטפל, היא מידת המוטיבציה והפניות של ההורים לטיפול. ההורים חייבים להיות פעילים לאורך כל תקופת הטיפול, להקפיד על הגעה בזמן לטיפולים, שמירה על רציפות הטיפולים (להשתדל לא לבטל טיפול) וכמובן להקפיד לתרגל בבית בהתאם להדרכת הקלינאי.
ומה בנוגע לפנייה הנרגשת בכותרת? כמובן- "אמא, אני רוצה גלידה!"
